ארצות הברית בשפל כלכלי בשל התפוצצות הבועה הפיננסית – שפל שזכה לכינוי "משבר האשראי": בנקים קורסים כי לווים אינם יכולים להחזיר את האשראי שלקחו, ובהעדר החזרים, אין גם אשראי חדש למשק. מיזמים חדשים אינם מקבלים מימון, היקף הפעילות העסקית פוחת, הצמיחה נעצרת והמשק קופא.
כיצד נלחמים בעצירת המשק ובהתכווצות הכלכלה אם העצירה נגרמת מחוסר יכולת לגייס אשראי? על ידי יצירת אשראי זמין; אם המשק צריך אשראי, בן ברננקי ייתן לו אשראי: נגיד הבנק המרכזי הפדרלי בארצות הברית, הוריד את הריבית בארה"ב לאפס אחוזים – שפל שלא היה כמונו מאז ומעולם, והוא משלים את המהלך של יצירת היצע גדול של כסף על ידי הדפסת כסף. הכותרת בעיתון גלובס אמרה (בערך): "לא רחוק היום שברננקי יפזר ברחובות כסף מתוך מסוק"...
דרך זו נקראת "מדיניות מוניטרית מרחיבה": הבנקים "קונים" כסף מהבנק המרכזי בזול, ולכן גם יכולים להציע אותו כסף לציבור בצורת אשראי זול. כאשר הריבית זולה, אנשים יכולים לקבל הלוואות זולות, ולהתחיל פרויקטים חדשים. קבלנים, למשל, יכולים להתחיל בניין חדש, והעבודה על הבניין תיצור מקומות עבודה; ורוכשי דירות יכולים לקנות את הדירות שבונים אותם קבלנים, כי עומדת לרשותם משכנתא זולה בתנאים נוחים. הכסף שיקבלו הקבלנים ועובדיהם ישמש בחלקו לצריכה ויפרנס את האנשים שימכרו לעובדי הקבלן, וכך יתפשט הכסף שהבנק המרכזי מכר לבנקים בזול בכל המשק.
כשהתחיל משבר האשראי בארה"ב אמרו כל הנוגעים בדבר בארץ, הן ראשי מערכת הבנקאות והן פקידי הממשלה המופקדים על הבנקים, כי מערכת הבנקאות בישראל איתנה וכי אין חשש לקריסתו של אף בנק בישראל. בניגוד לדברי הרהב המקובלים בישראל בסגנון "סמוך, יהיה בסדר", נראה כי הפעם הדבריםהם נכונים, כאשר הקרדיט ליציבות המערכת הבנקאית נזקף לזכות השמרנות הנקוטה באופן מסורתי על ידי הבנקים בישראל, אבל גם (ואולי בעיקר) לזכות המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, אשר כבר בחודש מרץ 2008 דרש מהבנקים להגדיל את יחס הלימות ההון שלהם ל- 12%.
מה פירושה של הגדלת יחס הלימות ההון? הגדלת יחס הלימות ההון פירושה שהבנקים "קוראים לכסף שלהם לחזור הביתה": בנק עוסק בהלוואת כסף תמורת ריבית; או במילים אחרות – הוא מוציא כסף מהקופה, ונותן אותו לאנשים המבקשים ללוות כסף זה (וכדברי האמרה המיוחסת למרק טוויין: בנק מוכן להלוות כסף למי שיכול להוכיח שאינו זקוק לו... ). ככל שבנק נותן יותר הלוואות, יש לו יותר סיכוי להרוויח (הוא מקבל יותר ריבית), אבל יש לו גם יותר סיכון שחלק מהלווים לא יחזירו את ההלוואה – לא את הקרן ולא את הריבית. בכך אין שום חדש – המשוואה "יותר סיכוי יותר סיכון" נכונה לגבי כל תחומי הכלכלה (וקרוב לודאי שהיא נכונה לגבי כל תחומי החיים).
המשמעות היא שבנקים תמיד מצויים בדילמה: האם להגדיל את הרווח ועמו את הסיכון, או להקטין את הסיכון ועמו את הרווח. הדרישה של המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, שהבנקים יגדילו את יחס הלימות ההון שלהם פירושה שהוא כבר החליט בשבילם מה טוב להם:בימי סערה עדיף פחות רווח ופחות סיכון.
כנהוג לומר – יש הצלחות גדולות מדי. אמנם הגדלת יחסי הלימות ההון הביאה לכך שכל הבנקים בישראל איתנים ואין חשש לקריסתו של אף בנק, גדול כקטן, אולם התוצאה היא שהיום הבנקים מצויים בסוג של מגננה: יש להם כסף, הם איתנים, אך אינם מעוניינים להלוות כסף זה, כי העולם במשבר כלכלי והתקופה היא תקופה בה מסוכן להלוות.
אפשר לומר על דרך ההפשטה שבניגוד לארצות הברית, משבר האשראי בישראל אינו נובע מחוסר כסף בקופת הבנקים, אלא מכך שיש להם כסף והם אינם מעוניינים להלוות אותו.
על רקע זה כתב בשבוע שעבר (25.12.08) הכתב הכלכלי אבי טמקין בגלובס, תחת הכותרת "בקשה שאסור לסרב לה":
"נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, בא השבוע לאסיפה של איגוד הבנקים כדי "לבקש" מהם שיעבירו לציבור, ובמיוחד למגזר העסקי, את הורדות הריבית שיוזם בנק ישראל.
...
בכל הקשור לריבית, גובה המרווחים הבנקאיים והתנהגות כלפי המערכת הבנקאית, אנו עדיין בשלב של מה שמכונה "שכנוע מוסרי" מצדו של בנק ישראל. למחרת הנאום של פישר, פרסם הבנק המרכזי שורה של הקלות בתחום הנזילות של הבנקים. מדובר... בניסיון להניע את הבנקים להגיע למסקנות הנכונות".
איך כל זה קשור לבבר משדרות?
המצב בשדרות רע. המצב שם תמיד רע, שעון העסקים מתקתק שם תמיד קצת יותר לאט, האבטלה שם תמיד קצת יותר גבוהה מאשר במרכז הארץ, ועכשיו, במלחמת עופרת יצוקה, עוד הרבה יותר רע; ולא רק בשדרות – גם בנתיבות, ובישובי עוטף עזה.
כאשר יש מלחמה, צריך להתגייס לעזרת הקו הקדמי. פעם החלוקה היתה ברורה: הקו הקדמי היה בסיני או בתעלה, והילדים היו שולחים לחיילים ציורים, ממתקים ושמפו. היום הטכנולוגיה הביאה לכך שכל דרום הארץ עד אשדוד נמצא בטווח הטילים של החמאס, והחזית היא העורף; והנה, הבנקים מתגייסים: ידיעה קטנה שהופיעה בגלובס ספרה כי -
"מבנק הפועלים נמסר כי מנהלי הסניפים הונחו לפנות ללקוחות שעסקיהם סגורים עקב המצב הבטחוני ולראות האם הם זקוקים לסיוע. מנהלים בכירים ויו"ר הבנק דני דנקנר יסיירו לאורך השבוע בסניפים.
לאומי הודיע כי יעמיד הלוואת התארגנות ללקוחות הבנק, תושבי שדרות ויישובי עוטף עזה בהיקף של עד 10,000 ש"ח ובהחזר של 18 תשלומים, לכל מטרה ללא ריבית וללא עמלות.
לעסקים קטנים יתן לאומי הטבה של 1% על ההלוואות המיוחדות שמעמיד הבנק לסקטור זה, הכוללות אפשרות לדחיית תשלום הקרן עד ששה חודשים, ללא עמלות.
לאומי למשכנתאות יקפיא את תשלומי המשכנתא ללקוחותיו תושבי האיזור למשך שלושה חודשים, ללא עמלה".
עד כאן לשון הידיעה; ויום למחרת יצא לאומי גם במודעת עמוד בגלובס המפרסמת את כל ההטבות הללו.
צריך כמובן לברך על כל מוסד וגוף, עסקי או ממשלתי, המציע סיוע לתושבי הדרום, אפילו בשקל; ואני לא מזלזל, חלילה, בהתגייסות של בנק לאומי; אבל בכל זאת, מתוך הכרת הנושא מבפנים, מעיסוק יומיומי בו, אני מבקש לשאול מספר שאלות:
- ראשית, מעניין לקרוא את הידיעה הקצרה תוך שימת לב לא רק למה שיש בה, אלא גם למה שאין בה: כתוב בידיעה שלאומי מוכן לתת הלוואה בלי ריבית ובלי עמלות; אבל לא כתוב בידיעה שלאומי ויתר על ערבים או על בטוחות; ובמילים אחרות: בבר שלנו משדרות, אם ירצה לקבל את ההלוואה הזו, של עשרת אלפים השקלים, יצטרך, ככל הנראה, להביא שני ערבים;
- ואת מי יביא בבר כערבים? את אחיו וגיסו? הלא גם אחיו, וגיסו, ושכנו, הם באותו מצב כמוהו: החנות שלהם סגורה, המפעל שלהם סגור, והם עצמם היו שמחים לקבל הלוואה כזו; אבל הם לא יכולים למצוא ערבים... כדי להיות ערב, אתה צריך להראות תלוש משכורת, והבנק יודע היטב שהסיכוי שהערבים של בבר יקבלו משכורת בחודשיים שלושה הקרובים שואף לאפס.
- שנית, הבטוחות: בנקים בכלל, והבנקים בישראל (הנודעים בזהירותם) בפרט, לא מלווים "סתם ככה": באין ערבים טובים, הבנקים מבקשים בטוחות: נכס כלשהו שאפשר למשכן. להלוואה קטנה כזו ("עד עשרת אלפים ש"ח"), לא ממשכנים בית, כמובן; לכל היותר, אוטו, אבל סביר יותר להניח שהבטוחה תהיה קרן הפנסיה של הלווה, חשבונות חסכון שלו, פיצויי הפיטורין בקרן הפיצויים וכו'. מי ירצה למשכן את אלו?
- ושלישית - הסכום: "עד עשרת אלפים ש"ח": ההלוואה מכונה בבנק לאומי "הלוואת התארגנות"; אבל הי – בדרום המשפחות קצת יותר גדולות מאשר במרכז, וקניה שבועית ממוצעת למשפחה יכולה בקלות להגיע לאלף ש"ח לשבוע. המשמעות היא שהלוואת ההתארגנות יכולה לממן, למשל, קניות מזון למשפחה למשך עשרה שבועות בלבד.
שוב – אני רוצה להבהיר, לבל אובן שלא כהלכה: כל צעד הוא מבורך, וכל עזרה נדרשת; אבל בסופו של יום, אני מעריך שמעט מאד אנשים בדרום יהיו זכאים להלוואת ההתארגנות הזו, ומעט עוד יותר יבחרו לקחת אותה. אני משער שלו תעשה בדיקה בסוף מבצע עופרת יצוקה, יתברר שמספר ההלוואות מהסוג המדובר שנתנו לכל תושבי הדרום הינו זניח ביחס למספר אלו שהיו זכאים להן.
אנחנו גם לא מתרשמים מכך שהבנק נותן את ההלוואה ללא ריבית וללא עמלות: תזכרו מה אמרנו בהתחלה: קו אחד עובר בין בן ברננקי בארה"ב לבין בבר בשדרות: ברננקי הוריד את הריבית, לכן פישר הוריד את הריבית, ופישר רוצה (ומבקש מהבנקים) שגם הם יורידו את הריבית לציבור - לכלל העסקים ולכלל משקי הבית, בכל מדינת ישראל: "שיעבירו את ההנחה לצרכן".
הבנקים, כשהם נותנים לתושבי שדרות כסף בחינם (כלומר, הלוואות בריבית נמוכה או ללא ריבית בכלל), הם בעצם נותנים בחינם רק את מה שקבלו בחינם או בכמעט חינם (הגבול התחתון של הריבית הוא אפס, אמר פישר, כזכור ); כך שבעצם, במקום לתת כסף בחינם לכל תושבי מדינת ישראל כפי שפישר היה רוצה, הבנקים נותנים את הכסף רק לתושבי הדרום, נותנים את הכסף באופן שקשה ולא כדאי לקחת אותו, אבל מפרסמים את זה על פני עמוד שלם בגלובס, ומקווים שזה ישביע את דרישתו של פישר להעביר את הנחת הריבית לציבור.
אז איך אפשר לעזור באמת לתושבי הדרום, חזק ומהר? התשובה היא פשוטה, ומורכבת משני חלקים בלבד:
ראשית, אם הבנק רוצה לתת, שיתן מהר ובקלות: במקום לתת הלוואות, שדורשות מהלווה לבוא לבנק, לשבת מול הפקידה נחמה, למלא טפסים, לחתום על טפסים, להביא אישור מרואה החשבון, להביא שני ערבים וכו' וכו' – אז אם הבנק רוצה לתת לכל אחד מתושבי הדרום אשראי של 10,000 ש"ח, שהבנק יודיע שהוא פשוט מגדיל באופן חד צדדי לכל תושבי הדרום את מסגרת משיכת היתר המאושרת שלהם בעשרת אלפים ש"ח (ואם אפשר בעשרים אלף ש"ח – עוד יותר טוב). הגדלת המסגרת היא חד צדדית, היא נעשית על ידי הבנק בהחלטה של הבנק, הלקוח לא צריך לבוא לסניף, לא צריך להביא ערבים, לא צריך לחתום על שום טופס – כל מה שהבנק צריך לעשות הוא לשלוח הודעה בדואר – לרגל המצב, הגדלנו את מסגרת משיכת היתר המאושרת שלך בעשרים אלף ש"ח;
ושנית – והרבה יותר חשוב: לפני שהבנק נותן, צריך שהבנק לא יקח: אני מתכוון לכך שמחנק האשראי של תושבי הדרום מתבטא בכך שהם חורגים ממסגרות האשראי שלהם (עם הלוואה ובלי הלוואה), ההמחאות שלהם מסורבות, וההסתברות שהם יהפכו לחייבים מוגבלים בבנק בימי המלחמה גדולה בעשרות מונים מאשר בימי רגיעה.
ההשלכות של הפיכה לחייב מוגבל בבנק הן חמורות הרבה יותר מאשר ההשלכות של "כן קבלתי הלוואת התארגנות" או "לא קבלתי הלוואת התארגנות": עסק ההופך להיות חייב מוגבל אינו יכול להוציא המחאות, אינו יכול להתמודד במכרזים, לקנות סחורה, לשלם ארנונה, וכו' וכו'. "אור אדום" מופיע ליד שמו בדן אנד בראדסטריט או בי די איי, וספקים אינם רוצים למכור לו; והחלטה של בנק להפוך חשבון למוגבל יכולה, על כן, להרוס את העסק בין לילה.
אם הבנקים רוצים, על כן, לעזור לתושבי הדרום, אזי לפני שהבנקים מכריזים על הלוואות נוחות, ואפילו לפני שהבנקים מכריזים על הגדלת מסגרת האשראי באופן חד צדדי, עליהם להודיע כי במשך כל מבצע עופרת יצוקה וששה חודשים לאחריו, הם לא יחזירו שום המחאה לתושבי הדרום. אני מעריך כי מהלך זה לבדו יכול להציל מאות עסקים בדרום מקריסה.
אני כבר רואה בעיני רוחי את הבנקים מגלגלים עיניהם ואומרים: איך אנחנו יכולים לא להגביל חשבונות? הרי יש חוק במדינת ישראל: חוק שיקים ללא כיסוי; ואנחנו מחוייבים לפעול על פיו!
התשובה היא פשוטה: נכון שיש חוק, אבל הבנקים מופקדים על ביצועו באופן בלעדי, והמחוקק העניק להם שיקול דעת מוחלט בשאלה האם להחזיר המחאה או המחאות - עובדה שכאשר לקוח מגיש ערעור על הגבלת המחאה לבית המשפט, המשיב בערעור הוא אך ורק הבנק שלו, ובנק ישראל מקפיד מאד, כעניין שבמדיניות, שלא להתערב ולא להיות מעורב בשום צורה בהליכים שבין הלקוח והבנק. כך הדברים בזמנים רגילים, ועל אחת כמה וכמה בימים שבנק ישראל מעוניין לנהל מדיניות מונטרית מרחיבה: גם אי החזרת המחאות זה סוג של הגדלת האשראי במשק, והוא עולה בקנה אחד עם מדיניות בנק ישראל - אין ספק שבנק ישראל לא יתערב ואפילו יתמוך בבנקים אם הם יודיעו באופן חד צדדי שהם לא יחזירו המחאות לתושבי הדרום לתקופה מסויימת מתום המלחמה.
מילה טובה לסיום: מי שהבין את הדבר הזה, ומי שהבין שלפני שנותנים חשוב עוד יותר שלא לקחת, הוא בנק לאומי למשכנתאות, שהודיע באופן חד צדדי כי יקפיא ולא יגבה את תשלומי המשכנתא מתושבי הדרום למשך שלושה חודשים: זה צעד נכון בכיוון הנכון, אלא שלדעתי, ההקפאה צריכה להיות למשך ששה חודשים מתום מלחמת עופרת יצוקה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה