הבנק הבינלאומי נמנע מלבדוק חתימת הלקוח על שיקים בסכומים קטנים, וחויב בפיצוי

מר איפרגן נדרש לטפל באביו החולה במשך תקופה ממושכת, במהלכה היה האב מאושפז בבית החולים, ובסופה נפטר האב. מחמת טרדותיו, לא שם לב מר איפרגן שנגנב ממנו פנקס שיקים, שהגנב "פיזר" המחאות מתוך הפנקס תוך זיוף חתימתו של מר איפרגן.

מר איפרגן לא שם לב גם לכך שהשיקים לא כובדו בשל העדר כיסוי מספיק ("אכ"מ"), שהבנק שלח לו התראות על הגבלת החשבון, ובסופו של דבר אף הגביל את החשבון.

חוק שיקים ללא כיסוי מאפשר ללקוח שחשבונו הוגבל להגיש ערעור על הגבלת חשבון תוך עשרים יום מיום שהבנק הודיע לו על ההגבלה (ותוך עשרה ימים אם המדובר בלקוח מוגבל חמור), אולם מחמת אותן טרדות של הטיפול באביו, החמיץ מר איפרגן גם את המועד להגשת ערעור.

לאחר פטירת אביו התפנה מר איפרגן לבדוק את מצב ענייניו בבנק, ותבע את הבנק בשלושה ראשי נזק:

נזקים שונים כתוצאה מתיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגדו עקב הגבלת חשבונו;
עמלות גבוהות שנגבו ממנו עקב החזרות השיקים, לעיתים גם מספר פעמים בגין אותו שיק;
פגיעה בשמו הטוב עקב הגבלת חשבונו שלא כדין וללא סיבה מוצדקת.

במהלך הדיון התברר כי אין מחלוקת שההמחאות שסורבו ושבגינן הוגבל החשבון הן המחאות שהחתימה עליהן זויפה, ואין מחלוקת על כך שהחתימה המזויפת אינה דומה אפילו בקירוב לחתימתו של מר איפרגן. כיצד, אם כן, הגיע הבנק למצב שהוא מכבד המחאות מזויפות על פניהן, שהזיוף בהן בולט וגלוי לעין?

נסיבות כיבוד ההמחאות המזויפות התבררו באולם בית המשפט, והתגלו כרשלנות חמורה ביותר מצד הבנק. בית המשפט קבע כי:

"חתימות המושך בשיקים הנ"ל אשר הוצגו לפרעון בבנק הנתבע אינן דומות כלל לדוגמת החתימה אשר מסר התובע בעת פתיחת החשבון ואף בינן לבין עצמן ישנו שוני.
מטעם זה ניתן לקבוע כי אילו היתה נערכת השוואה בין דוגמת החתימה שמסר התובע לנתבע לבין החתימות בשיקים המוצגים לפרעון, לא היה הנתבע מכבד אף לא אחד מן השיקים שכובדו והיה מסרב לכבד את שאר השיקים בפנקס לגביו ניתנה הוראת ביטול בדצמבר 2002 בנימוק של חתימה בלתי תקינה.
דא עקא שהתברר כי הנתבע אימץ מדיניות של סיכון מחושב לגבי שיקים שסכומם קטן, ככל הנראה מנימוקים של כדאיות, מדיניות שעל פיה אין בודקים תקינות חתימות בשיקים שסכומם עד 3,000 ₪. וכך באו הדברים לידי ביטוי בעדותה של העדה מטעם הנתבע הגב' סיגל גלוטמן אשר כיהנה כמורשת חתימה בסעיף הבנק בתקופה הרלוונטית:

"אתה טוען שיש שיקים עד תקרה מסוימת שעוברים ללא בדיקה כלל ואני מאשרת ששיקים עד 3,000-2,500 ₪ (אינני זוכרת בדיוק) עוברים ללא בדיקה. אתה תמה כיצד זה מסתדר עם החובה כלפי הלקוח ואני מפנה אותך אל מקבלי ההחלטות".

מדובר בהפרה של הסכם בין הצדדים וברשלנות חמורה אשר תוצאתה הגבלת החשבון...

למעשה מדובר בסיכון מחושב אשר הנתבע (הבנק) נוטל על עצמו בגבולות מוגדרים ועל כן ניתן היה לצפות כי עם מימושו של הסיכון יעמוד הנתבע מאחורי המדיניות שהתווה ולא יבקש להסתתר ולהתחמק מן התוצאות בנימוקי סרק. יש להצטער על כך שבמקרה דנן לא כך נהג הנתבע".

בית המשפט קבע, על כן, כי הגבלת החשבון נעשתה עקב התרשלות חמורה של הבנק.
בית המשפט דחה את התביעה לפיצוי בגין תיקי ההוצאה לפועל, כיון שהוכח שלא היה קשר סיבתי בינם ובין הגבלת החשבון. עם זאת, בית המשפט קבל את תביעת איפרגן בגין עמלות יתר בהן חויב, וכך כתב בית המשפט:

"בחינה של דפי החשבון אשר הוצגו לתיק בית המשפט מעלה כי במשך כשנה חייב החשבון בשטף עמלות חסר פשר, רובן המכריע בגין שיקים מאותו פנקס שבוטל ורובם המכריע בעמלות גבוהות בגין משיכת שיקים ללא כיסוי להבדיל מעמלות נמוכות בגין שיקים המוחזרים מסיבות טכניות.
ניתן היה לצפות מן הנתבע כי בנסיבות אלו ולאחר שהתבררו לפניו העובדות, יפעל לחיוב החשבון לכל היותר בעמלות נמוכות בעקבות החזרת שיקים מסיבות טכניות ואף זאת פעם אחת בלבד בגין כל שיק המוצג לפירעון.
קשה להבין את מבול העמלות אשר חויבו בחשבון באותה תקופה לעיתים מזומנות חיובים כפולים ומשולשים בגין אותו שיק ובערכים גבוהים השמורים למשיכת שיקים ללא כיסוי.
בהערכה זהירה, מבלי להביא בחשבון עמלות שחויבו בחשבון בגין שיקים שהוצגו לפירעון שלא מתוך הפנקס אשר בוטל, מדובר בנזק שאיננו פחות מ-8,000 ₪ לתקופה שבין דצמבר 2002 לספטמבר 2003".

בנוסף לפיצוי בגין עמלות שנגבו שלא כדין, פסק בית המשפט למר איפרגן גם פיצוי בסך של 20,000 ש"ח בגין פגיעה בשמו הטוב עקב הגבלת החשבון שלא כדין.

ת"א 06-1044 איפרגן נ' בנק הבינלאומי הראשון בע"מ,
ניתן ביום 06 אוגוסט 2008, בבית משפט שלום הקריות, כב' השופט שחורי