החלטה קצרה (בת שלושה עמודים) שניתנה על ידי כבוד השופט צבי כספי לפני שבועיים (7.9.08) עשויה לבשר את תחילתה של "מיני מהפיכה" לטובת לקוחות הבנקים המעוניינים לבדוק את האופן בו ניהל הבנק את חשבונם.
בנק איגוד לישראל תבע את חברת בטונים בע"מ כחייבת עיקרית, ואת בעליה ומנהליה, יעקב ואליעזר סגל, שערבו לחובה.
התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. תביעה בסדר דין מקוצר מתייחדת בכך שהיא תביעה לסכום כסף קצוב שיש עליו ראיה בכתב. בתביעות כאלה, בסדר דין מקוצר, אין לנתבע זכות קנויה (אוטומטית) להגיש כתב הגנה, אלא עליו לקבל מבית המשפט רשות להגיש כתב הגנה.
מכיוון שעניינם של בנקים הוא בדרך כלל לתת אשראי כנגד מסמכים (הלוואת משכנתא כנגד מסמכי משכון, מסגרת אשראי כנגד בקשה להקצאת אשראי וכו'), אזי הרוב המכריע של התביעות שתובעים בנקים את לקוחותיהם עונה לקריטריונים של תביעה בסדר דין מקוצר –סכום קצוב וראיה בכתב. לפיכך תבע הבנק את החברה ואת הערבים בסדר דין מקוצר, והנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן.
כדי לקבל את הרשות להגיש כתב הגנה יש להגיש לבית המשפט בקשת רשות להתגונן, אליה מצורף תצהיר של הנתבע. לעיתים קרובות קובע בית המשפט דיון בבקשה, והמצהיר נחקר על תצהירו.
ההלכה היא שבשלב בקשת הרשות להתגונן אין צורך להראות הגנה חזקה, מלאה ומוכחת, אלא "סיכוי להגנה" – כלומר, שאם בית המשפט ייתן רשות להתגונן, לא יתברר בדיעבד שההגנה היתה מופרכת, בזבזה את זמנו של בית המשפט ועכבה את תשלום כספו של התובע.
הנתבעים לא כפרו בחוב, אלא טענו טענות שכנגד, לפיהן גרם להם הבנק לנזקים בכך שפעל שלא כדין במעשיו ובמחדליו:
א. חישב ריבית על פי 360 ימים בשנה במקום 365 ימים;
ב. לא סיפק להם מסמכים הנוגעים לחשבונות אחרים, של חברות אחרות, בהן היו יעקב ואליעזר ערבים ובכך מנע מהם לקזז את זכויותיהם באותם חשבונות כלפי החשבון נשוא התביעה;
ג. מימש נכסים שהיו משועבדים לבנק כבטוחות, ואשר נעשה בזמן "לא טוב" למימוש נכסי מקרקעין וגרם לכך שתמורת המימוש היתה קטנה מזו שהיתה יכולה להתקבל;
ד. לא איפשר לנתבעת לקבל אשראי ארוך טווח בהלוואות שהריבית בגינן נמוכה יותר והמשיך לחייב את הנתבעת בריבית חריגה עקב יתרת חובה גבוהה בחשבונה.
כבוד השופט כספי דחה את שלוש טענות הנזק האחרונות, אולם קיבל את הטענה הראשונה, בדבר נזק שנגרם לנתבעים מחישוב הריבית לפי 360 ימים במקום 365 ימים.
עד כאן אין בהחלטה שום דבר חדש: נושא חישוב הריבית על פי 360 ימים בשנה נדון בעבר במספר רב של פסקי דין, וטענה כזו היא טענה ההולכת "על בטוח" במסלול כבוש.
החידוש בהחלטה של כבוד השופט כספי הוא בכך שהוא קבל את התחשיב של המומחה מטעם הנתבעים, למרות שהתחשיב לא התבסס על דפי בנק, אלא על הדו"חות הכספיים של הנתבעת:
"החישוב שנעשה על ידי המומחה בחוות הדעת מאיין למעשה את התביעה שכן סכום הריבית הראויה להחזר על ידי הבנק, גבוה יותר מאשר סכום החוב הנתבע.
לא מצאתי כי בחקירתו הנגדית של המומחה הופרכה חוות הדעת או כי נמצאה בה טעות מהותית.
המומחה מאשר כי בהעדר מלוא דפי הבנק, הוא חילץ את שיעורי הריבית ששילמה הנתבעת לבנק מתוך דוחות רווח והפסד של הנתבעת, וזה מקור אמין דיו, המבוקר על ידי רואה חשבון ומוגש לרשויות המס, כדי להפיק ממנו את הנתון, בהעדר סתירה לאותו נתון;
בוודאי שניתן להפיק ממנו את נתוני הריבית לשלב זה של הדיון ואין חובה על המומחה להתבסס דווקא על דפי הבנק, בין שישנם ברשותו ובין שאינם, אם המקור האחר הוא אמין ואמינותו לא נסתרה בחקירה הנגדית".
ההחלטה פותחת אפשרויות חדשות לחישוב סכומי נזק שנגרמו על ידי בנק: עד היום, היו צריכים לקוחות לקבל מהבנק את דפי הבנק של חשבונם. כאשר מדובר בדפי בנק שאינם מתייחסים לשנה הנוכחית נוהג הבנק לגבות תשלום עבור כל דף בנק, המגיע עד 25 ש"ח לעמוד.
אין צורך לומר שככל שהפעילות בחשבון היתה אינטנסיבית יותר, יש בחשבון יותר דפי בנק, והתשלום הנדרש בגינם הופך להיות גבוה יותר ביחס ישיר להיקף הפעילות, עד כדי כך שהוא עלול להוות חסם של ממש, המונע מהלקוח לקבל את המידע.
במקרים אחרים, מחפש הבנק סיבות שלא לתת את דפי הבנק או מסמכים אחרים הנדרשים לשם ביסוס התביעה או ההגנה נגדו, והלקוח נדרש לנהל הליך זוטא רק כדי לקבל את המסמכים. כך, למשל, אומר כב' השופט נסים ישעיה בפסק דין מגדל הזוהר נ' בנק לאומי (הפ 1046/07):
"המשיב סירב ומסרב להמציא למבקשת דפי חשבון ומסמכים באשר לחשבונות הפקדונות המתנהלים אצלו.
כאשר מדובר ביחסי בנק – לקוח די בעובדה זו, כדי להקים עילה או להצדיק מתן הסעד המבוקש. כך על מנת לאפשר למבקשת לבדוק האם זכאית היא לכספי הפקדון או לחלקם".
לפיכך, העקרון שקבע כב' השופט כספי, לפיו ניתן לקבל (לפחות בשלב בקשת הרשות להגן, הדורשת הגנה לכאורית בלבד) טענת הגנה המתבססת לא על מסמכי הבנק אלא על מסמכים חיצוניים, והיישום של העקרון, בקביעה שדו"חות כספיים מבוקרים על ידי רואה חשבון הינם מקור אמין דיו, עשויים לשחרר את הלקוחות מהתלות בבנק.
מעתה, יתאפשר גם ללקוחות שאין בידם אפשרות לשלם את הסכום הנדרש על ידי הבנק וללקוחות שהבנק מסרב לתת להם את דפי הבנק שלהם, לבצע בדיקות ריבית ובדיקות אחרות לשם ביסוס עילות התביעה או טענות ההגנה שלהם.
תא 046031/06, בנק איגוד נ' בטונים בע"מ ואח',
ניתן ביום 7.9.08 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, כב' השופט צבי כספי
בנק איגוד לישראל תבע את חברת בטונים בע"מ כחייבת עיקרית, ואת בעליה ומנהליה, יעקב ואליעזר סגל, שערבו לחובה.
התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. תביעה בסדר דין מקוצר מתייחדת בכך שהיא תביעה לסכום כסף קצוב שיש עליו ראיה בכתב. בתביעות כאלה, בסדר דין מקוצר, אין לנתבע זכות קנויה (אוטומטית) להגיש כתב הגנה, אלא עליו לקבל מבית המשפט רשות להגיש כתב הגנה.
מכיוון שעניינם של בנקים הוא בדרך כלל לתת אשראי כנגד מסמכים (הלוואת משכנתא כנגד מסמכי משכון, מסגרת אשראי כנגד בקשה להקצאת אשראי וכו'), אזי הרוב המכריע של התביעות שתובעים בנקים את לקוחותיהם עונה לקריטריונים של תביעה בסדר דין מקוצר –סכום קצוב וראיה בכתב. לפיכך תבע הבנק את החברה ואת הערבים בסדר דין מקוצר, והנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן.
כדי לקבל את הרשות להגיש כתב הגנה יש להגיש לבית המשפט בקשת רשות להתגונן, אליה מצורף תצהיר של הנתבע. לעיתים קרובות קובע בית המשפט דיון בבקשה, והמצהיר נחקר על תצהירו.
ההלכה היא שבשלב בקשת הרשות להתגונן אין צורך להראות הגנה חזקה, מלאה ומוכחת, אלא "סיכוי להגנה" – כלומר, שאם בית המשפט ייתן רשות להתגונן, לא יתברר בדיעבד שההגנה היתה מופרכת, בזבזה את זמנו של בית המשפט ועכבה את תשלום כספו של התובע.
הנתבעים לא כפרו בחוב, אלא טענו טענות שכנגד, לפיהן גרם להם הבנק לנזקים בכך שפעל שלא כדין במעשיו ובמחדליו:
א. חישב ריבית על פי 360 ימים בשנה במקום 365 ימים;
ב. לא סיפק להם מסמכים הנוגעים לחשבונות אחרים, של חברות אחרות, בהן היו יעקב ואליעזר ערבים ובכך מנע מהם לקזז את זכויותיהם באותם חשבונות כלפי החשבון נשוא התביעה;
ג. מימש נכסים שהיו משועבדים לבנק כבטוחות, ואשר נעשה בזמן "לא טוב" למימוש נכסי מקרקעין וגרם לכך שתמורת המימוש היתה קטנה מזו שהיתה יכולה להתקבל;
ד. לא איפשר לנתבעת לקבל אשראי ארוך טווח בהלוואות שהריבית בגינן נמוכה יותר והמשיך לחייב את הנתבעת בריבית חריגה עקב יתרת חובה גבוהה בחשבונה.
כבוד השופט כספי דחה את שלוש טענות הנזק האחרונות, אולם קיבל את הטענה הראשונה, בדבר נזק שנגרם לנתבעים מחישוב הריבית לפי 360 ימים במקום 365 ימים.
עד כאן אין בהחלטה שום דבר חדש: נושא חישוב הריבית על פי 360 ימים בשנה נדון בעבר במספר רב של פסקי דין, וטענה כזו היא טענה ההולכת "על בטוח" במסלול כבוש.
החידוש בהחלטה של כבוד השופט כספי הוא בכך שהוא קבל את התחשיב של המומחה מטעם הנתבעים, למרות שהתחשיב לא התבסס על דפי בנק, אלא על הדו"חות הכספיים של הנתבעת:
"החישוב שנעשה על ידי המומחה בחוות הדעת מאיין למעשה את התביעה שכן סכום הריבית הראויה להחזר על ידי הבנק, גבוה יותר מאשר סכום החוב הנתבע.
לא מצאתי כי בחקירתו הנגדית של המומחה הופרכה חוות הדעת או כי נמצאה בה טעות מהותית.
המומחה מאשר כי בהעדר מלוא דפי הבנק, הוא חילץ את שיעורי הריבית ששילמה הנתבעת לבנק מתוך דוחות רווח והפסד של הנתבעת, וזה מקור אמין דיו, המבוקר על ידי רואה חשבון ומוגש לרשויות המס, כדי להפיק ממנו את הנתון, בהעדר סתירה לאותו נתון;
בוודאי שניתן להפיק ממנו את נתוני הריבית לשלב זה של הדיון ואין חובה על המומחה להתבסס דווקא על דפי הבנק, בין שישנם ברשותו ובין שאינם, אם המקור האחר הוא אמין ואמינותו לא נסתרה בחקירה הנגדית".
ההחלטה פותחת אפשרויות חדשות לחישוב סכומי נזק שנגרמו על ידי בנק: עד היום, היו צריכים לקוחות לקבל מהבנק את דפי הבנק של חשבונם. כאשר מדובר בדפי בנק שאינם מתייחסים לשנה הנוכחית נוהג הבנק לגבות תשלום עבור כל דף בנק, המגיע עד 25 ש"ח לעמוד.
אין צורך לומר שככל שהפעילות בחשבון היתה אינטנסיבית יותר, יש בחשבון יותר דפי בנק, והתשלום הנדרש בגינם הופך להיות גבוה יותר ביחס ישיר להיקף הפעילות, עד כדי כך שהוא עלול להוות חסם של ממש, המונע מהלקוח לקבל את המידע.
במקרים אחרים, מחפש הבנק סיבות שלא לתת את דפי הבנק או מסמכים אחרים הנדרשים לשם ביסוס התביעה או ההגנה נגדו, והלקוח נדרש לנהל הליך זוטא רק כדי לקבל את המסמכים. כך, למשל, אומר כב' השופט נסים ישעיה בפסק דין מגדל הזוהר נ' בנק לאומי (הפ 1046/07):
"המשיב סירב ומסרב להמציא למבקשת דפי חשבון ומסמכים באשר לחשבונות הפקדונות המתנהלים אצלו.
כאשר מדובר ביחסי בנק – לקוח די בעובדה זו, כדי להקים עילה או להצדיק מתן הסעד המבוקש. כך על מנת לאפשר למבקשת לבדוק האם זכאית היא לכספי הפקדון או לחלקם".
לפיכך, העקרון שקבע כב' השופט כספי, לפיו ניתן לקבל (לפחות בשלב בקשת הרשות להגן, הדורשת הגנה לכאורית בלבד) טענת הגנה המתבססת לא על מסמכי הבנק אלא על מסמכים חיצוניים, והיישום של העקרון, בקביעה שדו"חות כספיים מבוקרים על ידי רואה חשבון הינם מקור אמין דיו, עשויים לשחרר את הלקוחות מהתלות בבנק.
מעתה, יתאפשר גם ללקוחות שאין בידם אפשרות לשלם את הסכום הנדרש על ידי הבנק וללקוחות שהבנק מסרב לתת להם את דפי הבנק שלהם, לבצע בדיקות ריבית ובדיקות אחרות לשם ביסוס עילות התביעה או טענות ההגנה שלהם.
תא 046031/06, בנק איגוד נ' בטונים בע"מ ואח',
ניתן ביום 7.9.08 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, כב' השופט צבי כספי
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה