הפעם אחרוג ממנהגי, ובמקום סקירה של פסק דין ברצוני להביא בפניכם "מעשה שהיה" – עניין שהובא לטיפול משרדנו לפני זמן קצר, כאשר לקוח בא לבנק כדי לחתום על פרוטוקול שעבוד רכב, וגילה כי נדרש לחתום על שעבוד בלתי מוגבל בסכום של כל נכסי חברתו.
אחד מלקוחותי ביקש לרכוש רכב לעסקו, שהוא חברה בע"מ, ולשם כך בקשה החברה ליטול הלוואה מבנק מזרחי טפחות על כמחצית שווי המכונית.
הבנק מסר למרשי נוסח סטנדרטי של פרוטוקול שעבוד, הנושא את הכותרת "פרטיכל ליצירת שעבוד ע"י חברה", ובקש כי עורך הדין של החברה יאשר כי ההחלטה התקבלה כדין, בהתאם למסמכי ההתאגדות של החברה ועל פי הרשאות החתימה בחברה.
כאשר הגיע נציג החברה למשרדי עם פרוטוקול יצירת השעבוד, חשכו עיני:
התברר לי כי "בהזדמנות זו", שהחברה רוצה ליטול הלוואה לרכישת רכב, הכניס הבנק לפרוטוקול סעיף לפיו החברה החליטה "לחתום על אגרת חוב ללא הגבלת סכום לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ, להבטחת חובות קיימים או עתידיים של החברה לבנק מזרחי טפחות";
ובמילים אחרות – בפרוטוקול הסטנדרטי שהונפק לחברה לצורך יצירת שעבוד על רכב שבקשה לרכוש בהלוואה מהבנק, חתמה החברה למעשה כי היא משעבדת את כל נכסיה, ללא הגבלת סכום, להבטחת חובות עתידיים שיהיו לה כלפי בנק מזרחי טפחות.
אין צורך להסביר שאין ולא היתה שום סיבה שכאשר החברה רוצה הלוואה על מחצית סכום רכישת רכב, היא תידרש לחתום על ערבות בלתי מוגבלת בסכום לטובת הבנק - שהרי החברה לא ביקשה מהבנק שום אשראי מלבד האשראי הספציפי לרכישת הרכב; ולפיכך אני סבור כי הבנק נוהג בחוסר תום לב כאשר הוא מנסה להחתים את החברה על ערבות בלתי מוגבלת לחובות עתידיים.
תחקרתי את נציג החברה והתברר לי כי באופן בלתי מפתיע, שום פקיד של הבנק לא הסביר לנציג החברה שהיה בקשר עם הבנק על מה הוא נדרש לחתום; מצד שני, כן הסבירו לנציג החברה, כי המדובר בטופס סטנדרטי, "עליו חותמים כולם".
זה המקום לציין כי שפת האם של מנהלי מרשתי אינה עברית והם אינם ילידי הארץ, ולכן הבנתם את משמעות הטפסים עליהם הם נדרשים לחתום, כמו גם הבנתם את החוק והנוהג בישראל, הינם פחותים משמעותית משל דוברי עברית מלידה, ודי לחכימא.
נקבע בפסיקה פעמים רבות כי לבנק יש חובת אמון כלפי לקוחותיו, וכי חובה זו כוללת מתן הסבר מלא וגילוי נאות על משמעות כל מסמך עליו נדרש הלקוח לחתום. מכאן שאי מתן הסבר מלא וראוי עלול להוות חריגה של הבנק מחובת האמון המוטלת עליו כלפי לקוחותיו, כפי שזו פורשה בפסיקה.
כאילו לא די בהפרת חובת האמון בהוספת הערבות הכללית והבלתי מוגבלת בסכום בסעיף הראשון, הרי שגם הסעיף השני של הפרוטוקול (העוסק בשעבוד על הרכב הספציפי נשוא ההלוואה), דורש כי ירשם על הרכב שעבוד מלא, בעוד שהמימון לרכב אותו מעמיד הבנק לרשות החברה הינו בשיעור של כ- 50% בלבד.
אין צורך להסביר כי קיימת נפקא מינא בין שעבוד המוטל על כל ערך הרכב, ובין שעבוד המוגבל לסכום ההלוואה שנלקחה למימונו:
אם חלילה מגיעים למצב שהבנק מממש את השעבוד ומוכר את הרכב, הרי שאם התמורה שהתקבלה מהמימוש עולה על סכום ההלוואה, אזי כאשר מובהר במפורש שהשעבוד הוא רק עד גובה ההלוואה, עודף התמורה על יתרת ההלוואה (השייך לבעל הרכב) אינו משועבד, והבנק צריך להעבירו ישירות לבעל הרכב עם קבלתו מהרוכש.
אחד מלקוחותי ביקש לרכוש רכב לעסקו, שהוא חברה בע"מ, ולשם כך בקשה החברה ליטול הלוואה מבנק מזרחי טפחות על כמחצית שווי המכונית.
הבנק מסר למרשי נוסח סטנדרטי של פרוטוקול שעבוד, הנושא את הכותרת "פרטיכל ליצירת שעבוד ע"י חברה", ובקש כי עורך הדין של החברה יאשר כי ההחלטה התקבלה כדין, בהתאם למסמכי ההתאגדות של החברה ועל פי הרשאות החתימה בחברה.
כאשר הגיע נציג החברה למשרדי עם פרוטוקול יצירת השעבוד, חשכו עיני:
התברר לי כי "בהזדמנות זו", שהחברה רוצה ליטול הלוואה לרכישת רכב, הכניס הבנק לפרוטוקול סעיף לפיו החברה החליטה "לחתום על אגרת חוב ללא הגבלת סכום לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ, להבטחת חובות קיימים או עתידיים של החברה לבנק מזרחי טפחות";
ובמילים אחרות – בפרוטוקול הסטנדרטי שהונפק לחברה לצורך יצירת שעבוד על רכב שבקשה לרכוש בהלוואה מהבנק, חתמה החברה למעשה כי היא משעבדת את כל נכסיה, ללא הגבלת סכום, להבטחת חובות עתידיים שיהיו לה כלפי בנק מזרחי טפחות.
אין צורך להסביר שאין ולא היתה שום סיבה שכאשר החברה רוצה הלוואה על מחצית סכום רכישת רכב, היא תידרש לחתום על ערבות בלתי מוגבלת בסכום לטובת הבנק - שהרי החברה לא ביקשה מהבנק שום אשראי מלבד האשראי הספציפי לרכישת הרכב; ולפיכך אני סבור כי הבנק נוהג בחוסר תום לב כאשר הוא מנסה להחתים את החברה על ערבות בלתי מוגבלת לחובות עתידיים.
תחקרתי את נציג החברה והתברר לי כי באופן בלתי מפתיע, שום פקיד של הבנק לא הסביר לנציג החברה שהיה בקשר עם הבנק על מה הוא נדרש לחתום; מצד שני, כן הסבירו לנציג החברה, כי המדובר בטופס סטנדרטי, "עליו חותמים כולם".
זה המקום לציין כי שפת האם של מנהלי מרשתי אינה עברית והם אינם ילידי הארץ, ולכן הבנתם את משמעות הטפסים עליהם הם נדרשים לחתום, כמו גם הבנתם את החוק והנוהג בישראל, הינם פחותים משמעותית משל דוברי עברית מלידה, ודי לחכימא.
נקבע בפסיקה פעמים רבות כי לבנק יש חובת אמון כלפי לקוחותיו, וכי חובה זו כוללת מתן הסבר מלא וגילוי נאות על משמעות כל מסמך עליו נדרש הלקוח לחתום. מכאן שאי מתן הסבר מלא וראוי עלול להוות חריגה של הבנק מחובת האמון המוטלת עליו כלפי לקוחותיו, כפי שזו פורשה בפסיקה.
כאילו לא די בהפרת חובת האמון בהוספת הערבות הכללית והבלתי מוגבלת בסכום בסעיף הראשון, הרי שגם הסעיף השני של הפרוטוקול (העוסק בשעבוד על הרכב הספציפי נשוא ההלוואה), דורש כי ירשם על הרכב שעבוד מלא, בעוד שהמימון לרכב אותו מעמיד הבנק לרשות החברה הינו בשיעור של כ- 50% בלבד.
אין צורך להסביר כי קיימת נפקא מינא בין שעבוד המוטל על כל ערך הרכב, ובין שעבוד המוגבל לסכום ההלוואה שנלקחה למימונו:
אם חלילה מגיעים למצב שהבנק מממש את השעבוד ומוכר את הרכב, הרי שאם התמורה שהתקבלה מהמימוש עולה על סכום ההלוואה, אזי כאשר מובהר במפורש שהשעבוד הוא רק עד גובה ההלוואה, עודף התמורה על יתרת ההלוואה (השייך לבעל הרכב) אינו משועבד, והבנק צריך להעבירו ישירות לבעל הרכב עם קבלתו מהרוכש.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה